סוילטק בע"מ נ' רגב חברה חקלאית בע"מ - פסקדין

החלטה

1.בפני בקשת נתבעת לסלק את תביעת התובעת על הסף מחמת מעשה בי-דין ומחמת התיישנות.

2. בתביעתה דורשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 157,712 ₪ כתמורה חוזית, לפי הסכם שנקשר בין הצדדים בשנת 2004. סכום התביעה זהה לסכום שיק שמשכה הנתבעת לטובת התובעת, וזמן פרעונו הוא יום 30.12.2005 (מס' שיק 5019034, משוך על בנק לאומי, ע"י "רגב" לטובת "סוילטק").

3.אין חולק כי התובעת הגישה את השיק הנ"ל לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ובענין זה נפתח ת.א. 8618/06 בבית המשפט השלום בנתניה. הדיון בתיק הנ"ל אוחד עם תביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת, בת.א. 7308/05. שתי התובענות התבררו בבית משפט השלום בנתניה בפני כב' הש' ג' ציגלר, אשר הוציאה פסק-דין ביום 23.4.2013. פסק הדין דחה את שתי התביעות. לענין התביעה השטרית שהגישה התובעת, התובענה נדחתה מטעמים דיוניים וכדלקמן (ס' 19 לפסק-הדין):

"... הנתבעת הגישה לביצוע בהוצאה לפועל שיק שקיבלה מהתובעת, ואשר לא כובד ע"י הבנק, בשל הוראת ביטול שניתנה ע"י התובעת.

התובעת הגישה בקשת רשות להתגונן בטענת קיזוז, בהסתמך על הנזקים שנגרמו לה ע"פ חוות דעתו של השמאי עתריה, ובית המשפט קיבל הבקשה, וכאמור הדיון בתביעות אוחד. במהלך שמיעת ההוכחות לא הובאו כל ראיות מטעם הנתבעת בנושא השיק, הוא לא הוצג, והעדים לא נדרשו לנסיבות מסירתו או לעובדות הקשורות בחתימת ההסכם שבמסגרתו נמסר השיק.

לאחר שהסתיימה הבאת הראיות והוגשו סיכומי הצדדים, ביקש ב"כ התובעת לדחות את התביעה כנגדה בנושא השיק, וזאת בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, בהעדר ראיות ואי הגשת סיכומים.

בתגובה השיב עו"ד צמח ב"כ הנתבעת, כי הוא מייצג את סוילטק רק כנתבעת, ואילו עו"ד בסידן בא כוחה של סוילטק בתביעה השטרית הודיע:

"למען הסדר הטוב, הסיכומים אשר הוגשו מטעם "סוילטק" בתיק א' 7308/05 הם אלו אשר ישמשו את "סוילטק" גם בתביעת השטר, בדיוק כמו שגם התצהירים ויתר הראיות אשר הוגשו מטעמה של "סוילטק" בתיק א' 7308/05 ישמשו אותה בתביעת השטר"...

עיון בסיכומי הנתבעת מלמד כי אין בהם ולו התייחסות מינימלית לשיק נשוא התביעה השטרית, וכל כולם טענות הפוטרות את הנתבעת מחבותה כלפי התובעת, ואף אם הייתי מקלה עם הנתבעת ופונה לראיות שהוגשו, הרי שבהעדר כל טענה בסיכומים יש לראות את הנתבעת כמי שזנחה טענותיה, ולפיכך אני דוחה התביעה בגין השיק".

4.הנתבעת טוענת כי מעת שנדחתה תביעת התובעת צמח מעשה בי-דין, ואין עוד להיזקק לתביעה דנא. בנוסף נטען כי התביעה התיישנה: החוזה הוא מיום 14.9.2004 וזמן פרעון השיק הוא 30.4.2005, ואילו התביעה דנא הוגשה אך ביום 27.8.2013.

5.התובעת השיבה כי תביעתה בת.א. 8618/06 התבססה על עילה שטרית, ואילו התביעה דנא מבוססת על עילה חוזית, ועל כן אין היא נחסמת. לענין ההתיישנות, התובעת הפנתה, בין השאר, לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

6.דין הבקשה להידחות. לענין מעשה בי-דין: פסק-דינו של בית המשפט השלום בנתניה אמנם חוסם את התובעת מלהגיש תביעה על יסוד השיק, שהרי גם דחיה על יסוד טעמים פרוצדורליים מקימה מעשה בי דין (ור' למשל: ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 8.9.2005, בס' 9). ואולם פסק-הדין אינו חוסם את התובעת מלהגיש את התביעה דנא המבוססת על עסקת היסוד, ובעילה חוזית (ור' למשל: שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שניה 1997) ע' 75-76).

7.אשר לטענת ההתיישנות, יש להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע לאמור:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט... והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

8.סעיף 15 לחוק ההתיישנות עוצר את מרוץ ההתיישנות מהמועד שבו הוגשה התובענה הראשונה כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בנתניה (ביום 28.6.2005) ועד למועד בו התביעה נדחתה (ביום 23.4.2013). אמנם, סעיף 15 לחוק ההתיישנות מנוסח במילים "בשל אותה עילה", ואילו במקרה הנדון כאן אין חפיפה בין שתי העילות המשפטיות נשוא התובענות: הראשונה התבססה על עילה שטרית, ואילו התובענה דנא – עילתה חוזית. ואולם כידוע, מושג העילה "אינו בעל משמעות מונוליטית, תוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי במסגרתו הוא עולה" (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, מיום 21.7.2003, בס' 8).

9.כאן, יש לפרש את מושג ה"עילה" על רקע תכליתו של מוסד ההתיישנות. תכלית זו היא למנוע מהתובע לישון על זכויותיו ולהמריצו להגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות, וזאת על מנת לאפשר לנתבע לכלכל צעדיו ולשמור על ראיותיו (ר', למשל ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ פ"ד נד(2)535 בע' 553; ע"א 7401/00 יחזקאל נ' עו"ד גלוסקה, כונס לנכסים פ"ד נז(1)289 בע' 309). על רקע תכלית זו, יש לאמר כי ה"עילה" שבסעיף 15 לחוק ההתיישנות אינה מצטמצמת למובנה הטכני, אלא מתייחסת לפרשת הסכסוך האזרחי שבין הצדדים.

10.הלכה זו נפסקה בע"א 109/63 שמשון בתי חורשת ארץ ישראליים למלט פורטלנד בע"מ נ' משה איון (מיום 26.9.1963). באותו ענין, נדחתה תביעה שהגיש המשיב כנגד המערערת לתשלום בגין עבודות שביצע, על יסוד חוזה שנכרת בין הצדדים. בעקבות פסק-הדין שדחה את התביעה החוזית, המשיב הגיש תביעה חדשה לפסיקת שכר ראוי (בעילה של עשית עושר ולא במשפט). המערערת באותו הליך טענה כי התביעה החדשה התיישנה, מחמת חלוף הזמן. בית המשפט העליון דחה את טענת ההתיישנות, והחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות. נפסק, כי בסעיף 15 הנ"ל אמנם נרשם "בשל אותה עילה", ואולם --

"המונח עילה אין פירושו כאן כלל הפרטים של דבר עובדה ודבר הלכה גם יחד ששימשו יסוד לתביעה הראשונה; שאם לא תאמר כן, הרי פסק הדין בתביעה הראשונה אשר כבר נדחתה יהיה ברגיל "רס יודיקטא" כלפי התביעה השניה, והוראה ההיא תהיה אילוזורית. על כרחך אתה אומר, שאם התביעה השניה מסתמכת על אותן העובדות אלא שיסודה המשפטי הוא שונה, מותר להגישה מחדש בשל הפסקת ההתיישנות עקב התביעה הראשונה מכח הוראת סעיף 15" (ס' 4 לפסק-דינו של כב' הש' זילברג).

הלכה זו יושמה גם בפסיקה מאוחרת (ר' ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' עו"ד גלוסקה, כונס נכסים, פ"ד נז(1) 289, בס' 25 לפסק-דינו של כב' הש' גרוניס).